היכן התפללו ראשוני המוסלמים שהתיישבו בטבריה? על שני מסגדים ראשונים בטבריה הקדומה [1]

מאמר של אהרוני אמיתי, מכון כינרת לארכיאולוגיה גלילית מ-28-8-2022.

טבריה נפלה לידי המוסלמים ללא קרב בשנת-635 לסה"נ. העיר פתחה לפני צבאותיהם את שעריה ונכנעה בתנאים נוחים למדי[1]. כשנכנסו הכובשים לעיר, הם מצאו לפניהם במרכז העיר תיאטרון על מורד ההר ממערב לקארדו, מרחצאות שקיבלו את מימיהן החמים מן המעיינות בחמת הסמוכה[2], כנסייה (שלא ברור מה היה מצבה אחרי הכיבוש הפרסי), וארמון מנהל ששרת את הרשויות בעיר. ארמון זה נחפר לראשונה על ידי אדם דרוקס בשנת 1964, ואח"כ על ידי יזהר הירשפלד בשנת 1993, ובהמשך, משנת 2004 עד מותו בטרם עת בשנת 2006. כן נחפר בעונה קצרה נוספת בשנת 2008 על ידי צוותו של הירשפלד[3]. הירשפלד העלה את ההשערה שכאן היה מושב הסנהדרין [4] (תוכנית מפורטת של שטחי החפירות במרכז העירוני של טבריה הקדומה ראו בתוכנית מס' 1). לאחרונה התפרסם מאמרם של יוסף פטריך ושותפיו בכתב העת 'ציון', ושם נטען שהארמון הזה שימש את הממשל הפרובינציאלי[5]. עוד קודם טען ערן מאיר בעבודת המוסמך שלו[6] שהארמון הזה היה משכנה של הנשיאות. כך או כך דעתם של זאב וייס ושולמית מילר שהארמון איננו אלא בית אמידים פרטי הולכת ונחלשת[7]. שני תאי מעצר צמודים לקיר הצפוני של הארמון (קיר מס' 40) שנחשפו בחפירה, מהווים ראיה ברורה שהארמון שימש את הרשויות בעיר (תוכנית מס' 2). בחפירה התברר שהארמון עבר אירועים שגרמו לו לנזק, ושיפוצים שנעשו בעקבות הנזק הזה. הדבר ניכר בבירור בפסיפסי האגף המערבי של אכסדרת חצר הארמון שבהם רואים את הפסיפס המקורי העדין והמעוטר בשרשראות ניצנים ומקלעת שוליים צבעונית, ושלב תיקונים באבני פסיפס לבנות גדולות מאוד (תמונה מס' 1).  מהחפירה עולה שהארמון המשיך למלא את תפקידיו הציבוריים גם כשעבר לידי השלטון המוסלמי, עם כיבוש העיר (להלן בהערה מס' 10).

כאן נשאלת השאלה העיקרית של מאמרנו: היכן התפללו ראשוני המוסלמים בטבריה? כעולה מחפירות נרחבות ברחבי העיר, לא ניכר בשום חפירה שלב בנייה נרחב בשני השלבים הראשונים שלעיל[8] בניגוד לבנייה אינטנסיבית בכל השטח שלרגלי הר בריניקי צפונה ודרומה בתקופה העבאסית[9]. נוצר הרושם ששני השלבים הראשונים הם במידה רבה המשך ישיר ורצוף של טבריה שמסוף התקופה הביזנטית. לעיר נוספו ברכות אגירה למים, המרחצאות עברו שיפוץ מסוים, אך מסגד שאפשר לתארך אותו לאותה תקופה מצאנו רק באגפו הדרומי של ארמון המנהל הקודם, כמו שיוצע ויתואר להלן.

המקור העיקרי לימיהם הראשונים של המוסלמים בטבריה, העומד לרשות החוקרים, הוא ההיסטוריון העבאסי בן המאה התשיעית אלבלאדרי שמתאר בקצרה את מעבר העיר לידי הערבים[10]. לדעתי אין כוונתו ששורחביל, כובש העיר, הורה לבנות מן היסוד מסגד על פי תוכנית שהביא מדרום ערב כפי שטוענת קטיה ציטרין[11],  אלא להסב חלל מתאים במכלול ציבורי למסגד. מרחב כזה היה זמין לשליטים החדשים בעיר, בארמון הביזנטי. רבות נכתב בשנים האחרונות על הארמון הזה. יזהר הירשפלד העלה כאמור את הרעיון שאולי היה זה מושב הסנהדרין. עד היום אין לנו ראיות חותכות לשאלה: למה שימש הארמון הזה? דיון מקיף, והצעה של טעם העלו כאמור פטריך וחובריו במאמרם ב 'ציון'. דיון נוסף ימצא הקורא גם באתר המרשתת שלהלן (בהערה 18). לצורך הדיון כאן נסתפק בזה שמקובל, כאמור, על כל מי שעסק בשאלת הארמון הזה, שעם הכיבוש הערבי עבר הארמון לידיהם ולשימושם של הכובשים זה מקרוב באו[12]. קטיה ציטרין אף משערת שהארמון שימש את המנהל המוסלמי, ואף כמשכנו של מושל מחוז ג'ונד אל אורדון שבחליפות האומיית, כשטבריה הוכרזה בירת אותו מחוז, ויוסף פטריך ושותפיו תומכים בדעה זו[13].

במרכז הארמון הביזנטי הייתה חצר גדולה מרוצפת באריחים. בליבה, מתחתיה, נבנה מאגר מים מקורה בקמרונות נישאים על חמישה עמודים. את החצר הקיפה אכסדרה מפוארת בעמודי שיש ורצפות פסיפס עדין ונאה[14]. בפינות החצר נקבעו גומחות אפסידיאליות עיטוריות, ובאמצע האגף הדרומי והאגף הצפוני נבנו אולמות אפסידיאלים (מידות) מעוטרים גם הם ברצפות פסיפס נאה ובו שריגי גפן ובעלי חיים.

המסגד הראשון בטבריה

לדעתי, מיד אחרי הכיבוש, משעבר הארמון לידי השליטים החדשים, הוסב האגף הדרומי של הארמון למסגד. בחפירה.התברר שהאולם האפסידיאלי הדרומי, ותאומו הצפוני נחצו באותה תקופה על ידי קיר עבה (קיר מס' 95 באפסיס הדרומי וקיר מס' 20 באפסיס הצפוני). באגף הדרומי, הפונה לירושלים ולמכה, (תמונה מס' 2), הוסרו הקירות שמימין לקיר החדש, קירות שחצצו בין האולם האפסידיאלי לחדרים הצמודים לו מימין. רצפת הפסיפס כוסתה, ומפלס הרצפה החדשה הורם בכ-40 ס"מ. סף הכניסה הורם גם הוא על ידי קיר נמוך שנבנה על גבי אבני סף לבנות מגיר של האולם הביזנטי הנראות היטב גם כיום תחת הקיר הזה (קיר 130). כך נוצר אולם מלבני חדש 5×7.5 מטר, ששימש לתפילת המוסלמים. קשת נתמכת באומנות מימין ומשמאל הנראות גם כיום נשאה את הגג, שהיה ככל הנראה עשוי קורות עץ, ומכוסה בקנים ובטיט. לאחר זמן נבנו משני צידי האולם בצמוד לקירות הקיימים קירות עבים, שעליהם נבנה קמרון שהחליף את הגג הישן. בחזית האולם הזה, באגף הדרומי של אכסדרת הארמון, הוחלפה רצפת הפסיפס של האכסדרה הדרומית של הארמון ברצפת לוחות בזלת, ועליהן נבנה כיור עשוי אריחי חרס אטומים למים, שנוקז אל תעלה שעברה תחת לוחות הריצוף והתנקזה אל מערכת הניקוז שתחת רצפת הארמון (תמונות מס' 3א' ו 3ב' ). לפני הכיור הזה הונחה הפוכה כותרת עמוד פשוטה מבזלת ששימשה כמושב למשתמשים בכיור. לדעתי הכיור הזה הוא כיור טהרה לשימושם של באי המסגד. בקצה הצפוני של הקיר (קיר מס'111) הסוגר את האולם מימין (ממערב) נבנה גרם מדרגות שהוביל אל גג המבנה, ממנו יכלו לקרוא למאמינים לתפילה. (ראו תוכנית מוערת מס' 3, והמחשה איזומטרית של המסגד הראשון, ההמחשה עדיין בהכנה) כל האפסיסים שבארמון, מלבד האפסיס הגדול ביותר במזרח הארמון שהמשיך לשמש גם את אדוני העיר החדשים, נאטמו ונסתמו[15]. המסגד הזה, יחד עם המכלול כולו, נפגע ככל הנראה ברעש 749[16], אך שוקם והמשיך לשמש את המתפללים עד שקיעתה של העיר בחצי השני של המאה האחת עשרה. אחרי הרעש נבנה מצפון למסגד הזה, בתוך חצר הארמון הביזנטי מכלול של שני חדרים שיתכן ושימש את האימאם של המסגד. לצערנו לא נמצאו בחפירת במילוי שתחת לרצפת המסגד הקדום מטבעות שיכולים לעזור לתארך אותו תיארוך מדויק, אך הכרונולוגיה היחסית ברורה למדי. לדעתי כאמור, מצביעות כל הראיות שלמעלה על כך שהמכלול שתואר כאן שימש כמסגד ראשון בטבריה המוסלמית, כמעט מאתיים שניים לפני שנבנה בעיר מסגד חדש בעל תוכנית 'דמשקאית'. מסגד זה הוא המסגד הקדום ביותר בארצנו, והוא בוודאי גם מן הקדומים בעולם.

מסגד יום השישי: "המסגד הדמשקאי" (רקונסטרוקציה מס' 1 ותוכנית מס' 4)

טבריה התאוששה מרעש 749 לאט מאוד. הנזק הגדול למבנים, יחד עם אובדן חלק גדול של התושבים[17], וגם נפילת השליטים האומיים ומעבר מרכז הכובד מזרחה, לבגדאד, יחד עם אי שקט ממושך ועם מרידות חוזרות ונשנות גרמו לכך שהעיר איבדה את חיותה [18]. אך בסוף העשור השני של המאה התשיעית חל מפנה במדיניותם של החליפים העבאסים שהפנו אז את פניהם מערבה. סביר להניח שפריחתה המחודשת של טבריה, שהגיעה אז לשיא גודלה, הן בשטח העיר, והן במספר תושביה הייתה תוצאה של מפעל ממלכתי מתוכנן. יש לשער שרבים מן המתיישבים החדשים בעיר היו מוסלמים [19]. עבור אותם מוסלמים כבר לא הספיק כאמור המסגד הראשון שסימנים מעידים על כך ששוקם אחרי הרעש[20], היה נחוץ מסגד גדול, (ג'ומעה = מסגד יום היום השישי) כזה שיוכל להכיל קהל רב, ובמיוחד בתפילות יום השישי. מסגד זה הוקם מצפון, ובצמוד למרחצאות, ומן הקארדו הקדום מזרחה עד רחוב שוק שנסלל בעליה קלה מצפון לדרום על הריסות האגף המערבי של הארמון הביזנטי[21]. רחוב השוק הוביל אל הכניסה המזרחית של המסגד העבאסי. במרכז העירוני של טבריה נחשפו שרידי מסגד זה שממנו שרדו שלושה סטילובטים מוצקים שבהם משובצים במרחקים קצובים לוחות אבן כבדים, אחדים הם דלתות של קברים שנעקרו ממקומן (תמונה מס' 4). לוחות אלו שימשו בסיסים לעמודים שנשאו את גג המסגד. כמו כן נחשפו במרכז המבנה יסודות של טרנספט מוגבה שחצה את המבנה לרוחבו, גם הם בנויים ממשקופי מבני קבורה בשימוש משני (תמונה מס' 5). קטיה ציטרין כבר הראתה את הדמיון של תוכנית המסגד בטבריה לזה שבנו האומיים בדמשק בתחילת המאה השמינית[22]. לדעת רפי גרפמן ומרים רוזן איילון הושפעה תוכניתו של המסגד בדמשק ממסגד אל אקצה שקדם לו[23]. תוכנית זו, של אולם בעל רוחב גדול, שבו שורות עמודים נושאים את הגג, וטרנספט מוגבה חוצה אותו ומשמש לו כניסה ראשית עם חצר רחבה מוקפת אכסדרת עמודים ששמשה לכינוסם של אלפי מתפללים, היה רווח בארצות האיסלאם לאורך תקופה ארוכה, ובמקומות רבים מן הלבנט ועד חצי האי האיברי. למעשה נבנו מסגדים כאלה עד שהתורכים העות'מאנים כבשו בשנת 1453 את קונסטנטינופוליס, שם אימצו את דגם הכנסייה שכיפתה נישאת על פנדנטיבים נושאי תוף עגול הנשענים על ארבע אומנות מוצקות שביניהן נפתח חלל רחב וגדול לכינוס המתפללים, ובחזית חצר רחבה מוקפת אכסדרת עמודים, וצריחים אחדים מחודדים כעיפרון מקיפים את המכלול(וראו למשל מסגדיו של האדריכיל סינאן באדירנה ובאיסטנבול).

כיום מקובל על כל החוקרים שמסגד הסטילובטים בטבריה נבנה כאמור רק אחרי הרעש בשנת 749[24]. לדעת שולמית מילר ואנה דה וינסנט נבנה כל המכלול שבמרכז העירוני: -רחוב חנויות מרוצף באבן, קיר תמך שעליו נשען המשטח המוגבה של המסגד וחצרו, מבנה שירותים ציבוריים, מסגד גדול וחצר מוקפת אכסדרה, גדולה עוד יותר – רק בראשית המאה התשיעית[25]  (תמונה מס' 6), וכותב המאמר הזה מצטרף לדעה הזו. המסגד הזה, והמכלול כולו, בנויים על הריסות הארמון מן התקופה הביזנטית, וניכר שבוני המכלול החדש עשו שימוש נרחב בפריטים אדריכליים שנלקחו מן הארמון הביזנטי (עמודי שיש, אדנים מן החצר הפריסטילית של הארמון, אדני עמודים עגולים מגיר וגם משיש שהועברו לשמש באכסדרת חצר המסגד). בעונת חפירות קצרה ממערב לרחוב החנויות העבאסי, התברר שאגפו הצפוני מזרחי של המסגד וחצרו הרחבה בנויים על מפולות של הריסות האגף המערבי של הארמון הביזנטי שנגרמו לדעתנו ברעש בשנת 749, ושהמסגד החדש נבנה רק אחרי שהארמון, וגם מבנים אחרים יצאו מכלל שימוש. (תמונות מס' 7, 8 ). צמוד לרחוב החנויות העבאסי מימין (מערב) נבנה קיר תמך מוצק (קיר 150) שתמך את המשטח המוגבה של המסגד וחצרו. הרחוב הזה הוביל כאמור אל הכניסה המזרחית של המסגד שממולה, והזיקה בינהם ברורה. ממזרח לרחוב, נבנה מכלול משוכלל של שירותים עם מים זורמים שהובאו לשם בצינורות חרס. צמוד לקצהו המערבי של המסגד נבנתה שורת חנויות שהייתה חלק מהמבואה המערבית של המסגד. חנויות אלו נבנו על גבי החנויות המזרחיות של הקארדו הביזנטי. אולם המסגד עצמו היה מבנה ארוך שחולק לשלוש סיטראות שנשאו כאמור כל אחת גג רעפים גמלוני שנישא על גבי שורות עמודים שניצבו על גבי לוחות האבן שבסטילובט. הקיר המשותף למרחצאות ולמסגד תמך את הסיטרה הדרומית. בדומה למסגד בדמשק, שנבנה כמאה שנים מוקדם יותר, גם במסגד בטבריה, כנזכר למעלה, היו לסיטראות גגות משופעים[26], שמרזבים ניקזו מהם את מי הגשמים, על כך מעידים גם הרעפים הרבים שנאספו בחפירות. אומנות מוצקות בנויות מאבני גזית של בזלת שנלקחו ממשקופי מבני קבורה ביזנטים, גם הן בשימוש משני תמכו כאמור טרנספט מוגבה שחצה את המסגד מצפון לדרום. בדרך כלל מוצאים בקיבלה, הוא הקיר הפונה למכה, מחראב, גומחה עיטורית, כרגיל מעוגלת, שמדגישה את מרכז הקיבלה, אך בטבריה לא נמצאו כל שרידים למחראב כזה, ויש להעיר שהמנהג לבנות מחראב השתרש רק במשך הזמן, ולמעשה מציאותו איננה חובה במסגד[27]. אכסדרת עמודים, כולם בשימוש משני, הקיפה שטח רחב מצפון למבנה המסגד, כמו היום, כך גם אז, נועדה החצר להכיל את אלפי המאמינים שהתכנסו לתפילה בימי שישי[28]. המסגד הזה וחצרו המפוארת החזיקו מעמד היטב כמאתיים שנים שבהן לא התרחשו באזור רעשי אדמה משמעותיים, אך בשנת 1033 התרחשה רעידת אדמה שערערה את מבנה המסגד, אך המסגד, לדעתי, לא קרס, ואפשר היה לשקמו[29]. כדי לתמוך את הגג הכבד של המסגד נבנו, לדעתי, בחיפזון, יסודות יצוקים מאבני שדה ובטון על בסיס סיד (שמשלחת הירשפלד כינתה 'פטריות') בסיטרה המרכזית ובסיטרה הדרומית[30], ועל יסודות אלו הוצבו עמודים (כנראה מעץ) לתמיכת גג המסגד, תמיכות אלו אפשרו לפרק את הגג בצורה מסודרת, לשקם את קונסטרוקציית קורות העץ שנשאו את הגג, להחליף רעפים שבורים ולשחזר את גג המבנה. בסיטרה הצפונית של המסגד לא נבנו יסודות כאלו מפני שלהצבת עמודי התמיכה שימש לדעתי קיר התמך הקדום (קיר 300) שחצה את המסגד ממערב למזרח[31]. לאחר השיפוץ הוצאו עמודי התמך, השקעים שנותרו ברצפה מולאו עפר, ורצפת טייח אפור חדשה הונחה בכל המסגד. שיפוץ המסגד ארך כנראה שנים אחדות, אך כשביקר הנוסע נאצ'יר כ'וסרו באביב של שנת 1047 בעיר כבר עמד המסגד על מכונו. מנורות מפוארות השתלשלו מהתקרה על שרשראות פליז מעוצבות שנוצקו, כך אפשר לשער בבתי היציקה ששגשגו אז בטבריה[32]. לרוע המזל שוב ארעה בטבריה, ובאזור, רעידת אדמה הרסנית בשנת 1068, וכך ארע ששלושים וחמש שנים אחרי שיקומו קרס המסגד כולו, ושוב לא שוקם. מקטעים ארוכים של שרשראות הפליז של מנורות המסגד נמצאו במשך השנים בחפירות שנערכו במסגד[33], תחת מפולת הרעפים. עובדה זו מלמדת שכאשר באו כובשים לטבריה, קודם בדווים, תורכמנים וסלג'וקים[34] ואחר כך הצלבנים, נעלמו השרשראות מעיניהם, שהרי אחרת היו נוטלים אותן לשימושם. טבריה הדועכת, שבין רעידות האדמה ההרסניות ובין הכיבושים שבאו זה אחר זה, עוד המשיכה להתקיים קיום מעורער, אך כשבאו הצלבנים לבנות את מצודתם, העבירו את מרכז הבנייה צפונה אל המרחב בו שכנה יותר מאוחר גם העיר הממלוכית, העיר העות'מאנית ובה נמצאת גם העיר המודרנית[35]. הקמתה של טבריה הצלבנית לוותה בפירוק נרחב של שרידי המבנים בעיר ההרוסה והעברת חומרי הבניה צפונה, אל העיר החדשה[36], והעיר העתיקה הלכה ונשכחה.

תודה למוטי אביעם, לאחיה כהן תבור, לערן מאיר ובמיוחד לדני שיאון שקראו גרסאות ראשוניות והעירו הערות חשובות, ותודה גדולה גדולה לרעייתי יעל שעוד יש לה סבלנות לטבריה הקדומה.

 ברור שכל מה שנכתב כאן הוא רק על אחריותי.

---

[1]אלבלאד'רי בספרו פתוח אלבלדאן מציין ש : "התנאי לכניעת טבריה בדרכי שלום היה שאותם בתים שעמדו ריקים מפני שהתושבים ברחו מהם יימסרו למוסלמים. ויישמר מקום למסגד למוסלמים". כך אצל משה גיל, ארץ ישראל בתקופה  המוסלמית הראשונה (1099-634), חלק א', עיונים הסטורים, עמ' 36 בהערה 57.

[2]אליעקובי, בסוף המאה התשיעית מספר ש : "בעיר טבריה נובעים מים חמים הרותחים בקיץ ובחורף בלי לחדול. המים החמים נכנסים לבתי המרחצאות שלהם ואין הם נזקקים להשתמש עבורם בחומר בערה". מובא אצל אורי טל, ארץ ישראל במקורות ערביים מימי הביניים (634-1517), אסופת תרגומים. יד יצחק בן צבי, המכללה האקדמית אשקלון, 2014. עמ' 26. אלמקדסי מזכיר : "שמונה בתי מרחץ שאינם זקוקים לחומרי הסקה, וכמה ברכות עם מים חמים". שם, עמ' 42, וכן הוא מספר (שם עמ' 62) : "בטבריה יש מעיין רותח המספק מים לרוב מרחצאות העיר. ממנו נחצבה תעלת מים זורמים לכל אחד מבתי מרחצאותיה והקיטור העולה מהם מחמם את המבנים וחוסך את הצורך להסיקם. במבנה הראשון יש מים קרים מעורבים {עם מים חמים} במידה המאפשרת להתרחץ בהם, וגםבשרותים {בתי שימוש} שלהם משתמשים במים אלה". גם נאצר ח'סרו בספרו "הנסיעה"(ספרנאמה- מילולית=ספר הנסיעה) שם עמ' 81, מספר ש : "מסגד יום השישי שלה {טבריה} נמצא במרכז העיר. בסמוך לשער שלו יש מעיין מים ועליו נבנה בית מרחץ, שמימיו חמים עד כי אין המתרחץ יכול לסבול {את מימיו} על גופו בלי שיערבב אותם קודם לכן במים קרים.

[3]סיכום מדויק של עונת החפירות האחרונה באתר, ובמיוחד בשטח H, אצל שולמית מילר ואנה דה ווינסנט, חדשות ארכיאולוגיות 130, 2018, וגם במהדורה האינטרנטית באתר חדשות ארכיאולוגיות.

[4]כמו שכתבתי במקום אחר, את ההצעה לכנות את המכלול שבדיון ארמון ולא בסיליקה העלה יוסף פטריך בסיור שערך באתר. יזהר הירשפלד עצמו חיפש תשובה לשאלה מהוא המכלול, ולמה שימש, הירשפלד הניח את היסוד לחקר המכלול וחיפש מבנים דומים בארץ(קיסריה) ובחו"ל, ראו בעיקר ב:y. hirschfeld and K.Galor."new Excavtions in Roman,Byzantine and EarlyIslamicTiberias",in. J.Zangenberg. H.W.Attridge and.B. Martin(eds.)Religion,Ethnicity,and Identity in Ancient Galilee-A Region in Transition.Tubingen 2007.               .כדאי לציין שגילוים של חדרי המעצר בצפון הארמון לאחר כתיבתו של המאמר של הירשפלד וגלאור וטרם פרסומו חיזק אצל הירשפלד  את הדעה שבמכלול הזה הובאו חשודים לדין.

[5]יוסף פטריך, ערן מאיר ואהרוןאמיתי : 'ארמון פרובינציאלי (פרטוריום) בטבריה? הממצא הארכיאולוגי ועדות המקורות'. 'ציון'- רבעון לחקר תולדות ישראל, החברה ההסטורית הישראלית, שנה פ"ז, ב, תשפ"ב (2022), עמ' 159-187.ולאחרונה גם באנגלית: : Joseph Patric, Eran Meeir and Aharoni Amitai

:A Provincial Palace (Praetorium) in Tiberias? The

 Archaeological Finds and the Evidence of the Literary Sources. Scripta Classica Israelica, Yearbook of the Israeli society for the promotion of Classical studies.

[6]ערן מאיר, הבזיליקה בטבריה כמוקד עירוני בתקופת התלמוד לאור החפירות החדשות, עבודת גמר לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ב. הנ"ל: לשאלת ייעודו של בית המידות ("הבזיליקה") במרכזה של טבריה – ארמון הנשיאות? המכון לחקר הגולן – אוניברסיטת חיפה, מכון כינרת לארכיאולוגיה גלילית והמחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה אוניברסיטת בר-אילן (לא פורסם).

[7] שולמית מילר: 'הבית ועיטוריו: בית אמידים ביזנטי בטבריה', קדמוניות, 91-96. זאב וייס, 'בית אמידים בטבריה בתקופה הרומית ובשלהי העת העתיקה' בתוך: יוסף פטריך, אורית פלג-ברקת וארז בן יוסף(עורכים), קום, התהלך בארץ: מחקרים בארכיאולוגיה ובהסטוריה של ארץ-ישראל לזכרו של יזהר הירשפלד במלאת עשור לפטירתו, ירושלים 2016, עמ' 271-220..

[8] משה הרטל: 'טבריה, בירת הגליל, מהיווסדה ועד התקופה הצלבנית'. קדמוניות 162 2021 עמ' 63-69. חוברת קדמוניות זו הוקדשה כולה לתולדות טבריה. מכאן והלאה ההפניה לקדמוניות היא לחוברת זו אלא אם צוין אחרת.

דיויד סטיסי:  Excavations at Tiberias,1973-1974 The early Islamic periods (IAA Reports 21)Jerusalem 2004.

[9] גדעון אבני: 'התעצמות ודעיכה: תהליכי שינוי בערי ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הקדומה', קתדרה 154,תשע"ה (2014) ע' 29-54 .משה הרטל קדמוניות עמ' 63-69, אורן גוטפלד, מיכל הבר וטל רוגובסקי: 'שכונת מגורים ותעשיה מהתקופה האסלאמית הקדומה במתחם  'אגם טבריה', קדמוניות עמ'  123-127, ואליד אטרש:  'רובע  מגורים מהתקופה האסלאמית הקדומה מעל שרידי התיאטרון הרומי בטבריה', בקדמוניות עמ'  112-122.

[10] אלבלאדרי, לעיל בהערה 2. יש לקרא את אלבאלדורי בזהירות שכן הוא כותב יותר ממאתיים שנה אחרי המאורעות, והוא מבטא אינטרסים של השושלת העבאסית שלה הוא נאמן.

[11]כך קטיה ציטרין בהרצאתה ביום עיון "טבריה טבור הארץ" 14.01.2021. יד יצחק בן צבי (נמצא גם בYoutube).ובהודעות לעיתונות.

[12]כך קטיה ציטרין, The Umayyad Mosque of Tiberias מוקרנס 26, עמ' 54: " The basilical building to the east of the proposed mosque, which still functioned throughout the Umayyad period, might be interpreted as Tiberias’s governor’s house or administrative center (dār al-imāra). Despite not being located south of the qibla wall, a pattern more typical of early Islamic cities, its proximity to the mosque might have been perceived as a suitable reason to adapt the pre-Islamic public building. In fact, such an adoption of a Byzantine public building for administrative use during the Umayyad period could explain later architectural developments, by which the design of some Umayyad palatial halls (in Amman, ʿAnjar, and Mshatta, for example) was based on the classical basilical plan".. פטריך, ציון עמ' 182.

[13]ראו בהערה 12 לעיל.

[14]על פסיפסי טבריה ראה אצל רינה טלגם: 'רצפות פסיפס בטבריה', בתוך: יזהר הירשפלד, עורך, טבריה מייסודה עד הכיבוש המוסלמי, סידרת עידן, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תשמ"ח(1988). ולאחרונה: 'שולמית מילר, פסיפסי טבריה בשלהי העת העתיקה: סגנון, אמנות ומרחב אדריכלי', ארץ ישראל ל"א, ירושלים 2015, עמ' 255-247.

[15]לדעתי תופעה זו איננה שייכת לעולם הארכיטקטורה. אלו חסימות לא פונקציונאליות, ואת ההסבר יש לחפש בעולם התודעה והאמונה הדתית. סביר להניח שאותן אפסיסים היו קשורים בעיני הכובשים המוסלמים, בדרך כלשהי לפולחן האיקונות הנוצרי וכהני הדת רצו למנוע מן המאמינים בדת החדשה לפנות אל גומחות אלו. גם לדברי מאיר יעקב קיסטר התנגדה האורתודוקסיה בראשית האיסלאם למיחראב. לדבריו נוספו מחארב למסגדים רק בסוף המאה השביעית. ראו: M.J.KISTER: A BOOTH LIKE A BOOTH OF MOSES…A STUDY OF EARLY HADITH" pp 150 -155" ובמיוחד עמוד 153 והערה 1. נדפס ב:CAMBRIDGE UNIVERSITY PRESS, Notes and communications, Author(s):R.B. Serjeant, M.J.Kister and G.M. Meredith-Owens. Bulletin of the School of oriental and African studies,University of London. Vol. no. 1/3 (1962).pp149-161.

[16]יש במחקר דיון וויכוח הן על השאלה מתי בדיוק התרחש הרעש הזה, והאם מדובר ברעש אחד או בסדרה של רעשים שרק במשך הזמן "התכנסו" לרעש אחד הרסני, על רעידות האדמה של אותן שנים ראה נ' אמברייזיס: Nicolas n' Ambreases:The seismic activityin Syria and Palestine during the middle of the 8^th century :an amalgamation of historical earthquakes, journal of seismology (2005)9:115-125

על חוקר חשוב זה ראו:  ניקולאס אמברייזיס – ויקיפדיה

אני מודה לחברי פרופסור שמואל מרקו שהפנה אותי למאמר הזה. את קצה הקרחון של הבעיות, והוויכוח על נושא זה ראו גם: מ' גיל, שם, עמ' 74 והערה 102. ולאחרונה ראו מאמר מרתק שמתמקד ברעש הזה בטבריה:Ferraio et al: The Mid-eighth century CE Surface Faulting Along the dead see Fault at Tiberias (see of Galilee Israei).Tectanics 39,e2020 TC006186. Httpe//doi.org/10.1029/2020TC006186 אני מודה לפרופסור שמואליק מרקו גם על המאמר החשוב הזה. השימוש בתאריך 749 לסה"נ במאמר זה, הוא לנוחות בלבד, ואיננו נקיטת עמדה בוויכוח על תאריך הרעש.

[17]ניקולאס.נ. אמברייזיס, 2005, עמוד 120 והערה 4.

[18] ראו בהרחבה אצל נעמי קליין, דוקטרינת ההלם– עליית הקפיטאלזם של האסון, ראה אור בעברית בהוצאת אנדלוס בתרגום דבי אילון, תל אביב 2009. קליין מתארת ומנתחת את הקשיים הסוציו-אקונומים של חברות המנסות להשתקם מאסונות כגון הוריקנים, גלי צונאמי ורעידות אדמה.

[19]בתקופה שבאה אחרי הכיבוש הערבי מוסלמי, עדיין לא התיישבו הרבה מן הכובשים בערי הארץ, על כך ראה למשל אצל יהושע פראוור, ההיסטוריה של ארץ ישראל, שלטון המוסלמים והצלבנים (1291-634), כרך שישי, בית הוצאה לאור כתר- ירושלים, יד יצחק בן צבי, עמ'  8 : "הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל לא הביא לשידוד מערכות מידי. המשקע האוכלוסייתי החדש בטל בשישים בתוך האוכלוסיה הנכבשת, אנשי הדת החדשה, קצת שבטים בדווים, פה ושם חילות מצב ואנשי מנהל היו מיעוט מזער במכלול האוכלוסיה המקומית". וכך גם אצל משה גיל, שם עמ' 18 : "בשעת הכיבוש המוסלמי ישבה בארץ-ישראל אוכלוסיית קבע של יהודים, שומרונים ונוצרים דוברי ארמית. אין הוכחות לכך שהכיבוש המוסלמי הביא עמו שינוי מהותי בהרכב זה. הייתה אמנם חדירה של שבטים, אבל לא נודע על התיישבות מוסלמית על הקרקע ממש". אך בסוף המאה התשיעית כבר השתנה המצב בטבריה. אליעקובי, בספר הארצות, מציין ש : "תושבי העיר טבריה נמנים עם בני אשער {פלג ממטה שבטי כהלאן הדרום ערבים…" }שהם הרוב בה". מובא אצל אורי טל בעמ' 26 והערה 19 שם. אלמקדסי מציין שאורכה של טבריה כפרסח', אצל א' טל עמ' 41. (פרסח': מידת מרחק שנהגה באותם ימים השווה לשלושה מיל- חמישה ק"מ וחצי), שם עמ' 405. ראו בהרחבה במדור המאמרים באתר טבריה הקדומה: http://tiberias.sadot-irrigation.com/  

[20]מעבר אל חצר הארמון בין חנות מס' 6 לחנות מס'7 (מספרי החנויות לפי מספורן אצל ע' מאיר בקדמוניות עמ' 108), מדרכה מרוצפת, ושורת עמודי בזלת, שהוליכה מהמעבר הזה אל המסגד, מבנה מאוחר בתוך חצר הארמון(לוקוס 320) ושיקומי קירות רבים, מעידים שהארמון שוקם חלקית והוסיף לשמש גם אחרי רעש  749. אך במאה התשיעית, כמוצע במאמר זה, כוסה חלקו המערבי של הארמון הביזנטי, עליו נבנה רחוב שוק, צמוד אליו נבנה קיר תמך, שממערב לו נוצר משטח מוגבה שקבר את קצהו המערבי של הארמון (שטח H) ועל המשטח הזה נבנו המסגד הגדול וחצרו הרחבה.

[21]על רחוב החנויות העבאסי ראה: ערן מאיר, קדמוניות עמ' 106-111. לדעתי, החלקים של הארמון הקדום, מזרחה מרחוב החנויות שוקמו שיקום חלקי אחרי רעש 749 והמשיכו לשמש את הרשויות.

[22]קטיה ציטרין סלברמן, מוקרנס 26, 2009, עמ' 37-60. הנ"ל: מסגד יום השישי של טבריה מהתקופה האסלאמית הקדומה. קדמוניות עמ'97-105. ק' ציטרין, קדמוניות, עמ' 99, טוענת שלמסגד הסטילובטים המוצקים עם לוחות האבן היה גג שטוח. קשה לקבל שמבנה גדול כזה אפשר לקרות כך. בחורפים האופייניים לאזור, עם גשמי זעף ורוחות שרקיה עזות לא היה גג שטוח מחזיק מעמד. לדעת ציטרין, בקדמוניות עמק 102 היה למסגד הזה בשלב השני שלו, לפני רעש 749 מחראב בולט מן הקיר הדרומי מול מרכז הטראנספט, ומחראב זה בוטל בשלב השלישי. יש להעיר שבשטח אין שרידים של מחראב כזה, ביחד עם ידידי הטוב יוסי סטפנסקי חיפשתי שרידים כאלו מחוץ לקיר הדרומי של המסגד, מול מרכז הטרנספט, ללא תוצאות. סילוק מחראב שכבר נבנה לא תועד למיטב ידיעתי במחקר. יותר סבירה דעתה של ציטרין: למטה בהערה 25.

[23]רפי גרפמן ומרים רוזן-איילון : 'שני המסגדים האומיים הסורים הגדולים בירושלים ודמשק', ארץ-ישראל כ"ה, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה 1996/תשנ"ן, עמ' 327-335 (ספר יוסף אבירם).

[24]על תולדות גילוי  המסגד הזה ועל המרכז העירוני בכלל ראה: http://tiberias.sadot-irrigation.com/ . שם יש חומר רב מן החפירות, וכן מחקרים חשובים.

[25] שולמית מילר ואנה דה וינסנט בהערה מס'4 לעיל' ובקישור הזה. גיליון 130 לשנת 2018טבריה וחמת טבריה, תעלת ברניקי

[26]לדברי אלמקדסי, אצל אורי טל עמ' 39 : "התקרות בחלקו המקורה {של המסגד} הן בצורת גמלון {תקרה משולשת}" כנהוג במסגדי אותה תקופה. לפי חישוב שערכנו יוצא שגג הרעפים הזה שקל כמאתיים טון.

27] על כך ראו קטיה ציטרין-סלברמן ב:Proceedings of the 7^th International Congress on the Archaeology of the Ancient near East, 12 April-16 April. The British Museum and UCL, London volume 2.*

כך עמוד 161 בהערה 4 :  "And in fact, in my early presentations about Tiberias’ mosque, I looked for reasons for the absence of a niche – the fact that during the early Umayyad period mosque elements such as the mihrāb were perhaps still not standard (Cytryn-Silverman forthcoming), or that the remains in situ at Tiberias belong  to foundations and not to a superstructure". יש להעיר שהנוסע נאצר חוסר מתאר בדרך כלל את המחראב ברבים מהמסגדים שבהם ביקר, אך בביקורו במסגד יום השישי בטבריה אינו מזכיר מחראב כלל, ולעומת זה הוא מפרט כמה מחארב (צורת הרבים בערבית) שאותם ראה במסגד היסמין בטבריה.

[28]על מידות המסגד ראה קטיה ציטרין, בקדמוניות, שם.

[29] למעשה מדובר בסדרה של רעידות אדמה שהתחילה בדצמבר 1033 ונמשכה כחודש, עד ינואר 1034. בגניזה הקהירית השתמרה תעודה המתארת בצורה דרמטית את הרעש הזה ברמלה שנפגעה קשה, ושם יש גם עדות שטבריה וכפרי הגליל נפגעו. התעודה מובאת אצל גיל, כרך ב' עמ' 382-383. תעודה מס' 209. ושם הפניות. תעודה אחרת מהגניזה, מס' 245 אצל גיל שם, מספטמבר 1034, היא טיוטת עדות על מכירת חנות בצד המערבי של שוק היהודים, וב 22 מאי 1035 נערכה בטבריה חתונה והכתובה מן הגניזה מובאת אצל גיל, שם, מס'246. אפשר ללמוד מכאן שהחיים בטבריה שבו במהרה למסלולם. ועוד אפשר להסיק שרחוב השוק העבאסי שנחשף בחפירה איננו 'שוק היהודים' מפני שאין לו חנויות בצד המערבי.

[30]שיטה זו נהגה בטבריה כבר במבנים קדומים יותר- ראה תמונה מס' 4.70  אצל דיויד סטיסי עמ' 76.

[31לקיר התמך הזה (קיר 300) פן דרומי עשוי מאבני בזלת מסותתות היטב, ופן צפוני מאבני שדה מלוכדות בטיט קשה. הקיר הזה, על פי ממצאי החפירה, נבנה במאה השנייה לסה"נ. נכון לעכשיו מקובלת על כל החופרים באתר ההנחה שקיר זה, הנמשך משורת החנויות במערב האתר מזרחה, וקצהו המזרחי נחשף בשטח H בחפירות ב2008, הוא באמת קיר התמך של הפודיום שעליו היה אמור להיבנות מקדש לכבוד אדריאנוס. לאחר שלב שבו פורקו ונלקחו הרבה אבני בנייה מן הקיר הזה, בא שלב, ככל הנראה במאה הרביעית, שבו נבנה על הקיר הזה קיר כפול בהתאמה לפערים שהיו בקיר הקדום כתוצאה משוד האבנים מהקיר. אנחנו משערים שקיר זה, שגם הוא קיר תמך נועד ליצור את המשטח שעליו רצה הקומס יוסף לבנות כנסיה.(אפיפניוס, פנריאון.) לשאלה מה היה מראה מרכז העיר כשקיר עבה זה חצה אותה ממערב למזרח אין כרגע תשובה ברורה. בהמשך החפירה, בבוא היום, בס"ד, תתברר גם שאלה מסקרנת זו. לדיון מקיף על הקיר הזה, הכולל גם הפנייה לפנריאון של אפיפנס, עם תרגום הקטע הרלוונטי, ראו אצל שולמית מילר:

[32]על בית הברונזות ראו אליאס חאמיס , The Fatmid Metalwork Hoard from Tiberias(קדם 55), ירושלים. 2013.

[33]34על שרשראות הברונזה ראו במיוחד:A. Lester and y. Hirschfekd,"Brass Chain from a Public Building in the Area of the Bathhouse at Tiberias,Levant 38:1 .2006, pp145-158. לדברי מוקדסי, שם: "הם משאירים את המנורות במסגדיהם דלוקות דרך קבע ותולים אותן בשרשראות דוגמת{הנעשה ב}מכה".

[34]דיון על הכיבוש הסלג'וקי ראו אצל שמעון גת: 'הסלג'וקים בירושלים : דימוי היסטורי במבחן', קתדרה 101, תשס"ב(2002) יד יצחק בן צבי. על מאה סוערת זו, ועל כל התקופה המוסלמית הקדומה ומוראותיה ראו אצל משה גיל בחלק א'.

[35]על העיר הצלבנית ראו למשל אצל יוסף סטפנסקי,https://survey.antiquities.org.il/#/MapSurvey/2163   

[36] עד היום לא נמצא ולו רעף אחד שלם במפולת הגג של המסגד, וכן לא נמצא זכר לקורות העץ שלו. בורות לכיבוי סיד שנתגלו בתוך מתחם חצר המסגד, ומסביבם שפע של שברי שיש, מעידים שעמודי השיש שנשברו ברעש האדמה נשרפו לסיד. מקיר התמך המזרחי של חצר המסגד (קיר 150) נעקרו הרבה מאוד אבני בזלת גדולות ומרובעות ודפוסיהן בטיט ניכרים. גם חלקים גדולים של הארמון הביזנטי פורקו עד היסוד ואבניהם הוסעו צפונה, ואבני ריצוף רבות נלקחו מן הרחוב הראשי.