אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. (תהילים, קמ"ד 4), לזכר יזהר הירשפלד, חוקר ואדם.
בשנים האחרונות נכתב, ונאמר בימי עיון והרצאות, לא מעט על תולדות המסגד הקדום בטבריה, (תוכנית האגף המערבי של המסגד באיור 1) על תולדות גילויו וזיהויו. ראשונה לכתיבה ולדיבור על המסגד היא ד"ר קטיה ציטרין סילברמן מן החוג לארכיאולוגיה שבאוניברסיטה העברית בירושלים אשר מציגה את המסגד כזיהוי שלה. להלן תולדות מחקר האתר: ראשית הדברים, עוד באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת, עת חפר בצלאל רבני, מפקח העתיקות מטעם אגף העתיקות באזור, במקום שבו התחילו להכין את השטח למגרש כדורגל, הוא גילה שלוש שורות של בסיסי עמודים ומעט קירות באתרם שיצאו מאזור הקארדו לכוון מזרח, וכן רעפי גג רבים ותחתם שרשרת ברונזה ארוכה למדי (להלן). רבני, שידיעותיו בקרמיקה של התקופה המוסלמית הקדומה היו קלושות, זיהה את המבנה כשוק מקורה מן התקופה הרומית או הביזנטית, סמוך ממזרח לקארדו של טבריה הקדומה. גדעון פרסטר היה הראשון שהציע בעל פה, כאשר חפר בטבריה בשנות ה-70 שהמכלול הוא מסגד קדום, אך הצעתו זו נשארה תלויה באוויר (ראו אצל ציטרין סילברמן, מוקרנס 26, 2009 עמ'45 והערה 53. קישור למטה). המשלחת בראשות יזהר הירשפלד חזרה לחפור במרכז העירוני בטבריה ב-2004. הירשפלד שלא היה מרצה בעל משרה באוניברסיטה העברית שיתף בחפירה כמנהלי שטחים גם אחדים שלא היו מאנשי האוניברסיטה העברית, כך זכיתי גם אני להימנות על חברי המשלחת כמנהל שטחי חפירה, את שתי המכולות שבהן אחסנו את כלי העבודה ואשר שימשו גם כמשרד הרישום של הממצאים מיקמנו ממש מצפון לשורת בסיסי העמודים הצפונית אותה חשף רבני. כשנוקה השטח היטב ראינו שבסיסי העמודים המלבניים הם למעשה אוסף גדול של דלתות של מערות קבורה (איור 2). אחדות עם פניהן מטה, ואחרות, מגולפות ומקושטות פונות מעלה. כאן, כבר בנקודה מוקדמת זו, עלתה השאלה: מיהו שמחציף פנים ומעז ללא היסוס לעקור דלתות ממערות קבורה קדומות ולעשות בהן שימוש משני כבסיסי עמודים? היה ברור לנו שנחוץ שינוי תודעתי תרבותי דתי עמוק כדי לעשות מעשה כזה.בנוסף, באותו הזמן עוד ניתן היה לראות את שרידי הקיר שבין בסיסי העמודים ואת שרידי לוחות השיש שציפו את הקיר הצפוני בין שתי דלתות מבפנים ומבחוץ, וכמובן שעלתה השאלה איזה הוא השוק שקירותיו מצופים שיש? חבר נוסף במשלחת היה יואב ארבל, ארבל חפר באגף הדרומי של המכלול, סמוך לבית המרחץ שנחפר בעבר. יואב ארבל חשף שכבה של שברי רעפים נחה ישר על רצפת הטיח של המכלול. בין שברי הרעפים נמצא מקטע נוסף של שרשרת חוליות מברונזה (איור3). שרשרת דומה מצא כאמור כבר רבני בזמנו. יחד עם השרשרת נמצאו שברים רבים של כלי זכוכית המוכרים היטב במחקר כ'מנורות מסגד' (1) השרשרת, ומנורות הזכוכית, הן מימי השלטון הפאטימי בא"י ופרוש הדבר הוא שהמכלול עמד על תילו מאות שנים. מובן מאליו שמייד עלתה השאלה האם אביזרים כאלו האירו שוק? כבר כאן הייתה הבנה בקרב משלחת הירשפלד בטבריה שלמעשה המכלול הוא מסגד. אך תיארוכו טרם נתברר כראוי. בפינה הצפון מערבית של המכלול נמצאו ברכות מטויחות רדודות, ובתחתית קירותיהן, כמו גם בקיר הבריכה הגדולה שתחת בית המרחץ שוקעו סירי בישול מחרס שפתחיהם שוברו. במחקר מקובל לראות במתקנים אלו בריכות שנועדו לגידול דגי אמנון שנוהגים להטיל את ביצהם בשקעים שבקרקע האגם, והסירים המשוברים שימשו לדגים קיני הטלה. אך מה תפקידם בתוך מסגד? לשאלה זו לא מצאנו תשובה של ממש. באורפה שבגבול סוריה תורכיה, בצמוד למתחם המערה שבה לפי המסורת נולד אברהם אבינו, יש בריכה גדולה מאוד, ובה דגים מקודשים, האם גם כאן הייתה מסורת דומה? לצערנו המקורות בני הזמן שותקים. יעל ארנון המתמחה בזיהוי כלי חרס מהתקופה המוסלמית הקדומה, הוזמנה לראות את סירי הבישול המשוקעים בשולי הברכה, היא הגדירה אותם כסירים מן התקופה האומיית, לפיכך יכולנו להגיד שזהו התאריך שרק ממנו והלאה נבנה המסגד. יזהר הירשפלד נהג לתת הזדמנות וקרדיט לחוקרים צעירים רבים. כל המעיין בדוחות החפירה שלו יתרשם מנדיבותו הגדולה. אחת החוקרות הצעירות הללו הייתה קטיה ציטרין סילברמן שהתעניינה בתולדות התקופה המוסלמית הקדומה.יזהר הירשפלד חשב שהיא החוקרת המתאימה לחקור את המסגד ביסודיות. בשנת 2006 , ממערב לקיר 150 (באיור 4) התומך מילוי שמפלס משטח גדול מאוד, ובמקביל לו ממערבו, מדרום לצפון התגלתה שורה של בסיסי עמודים בשימוש משני, חלקם משיש וחלקם מגיר לבן, באותו הזמן כבר נקל היה להבין שזהו טור העמודים של הסטיו שהקיף את חצר המכלול, כמקובל במסגדים בתקופה המוסלמית הקדומה, ואז גם התחוור לנו ששורת הבסיסים העשויים גיר (שעליהן העמידו החופרים עמודי בזלת) שנחשפו על ידי רבני על ציר הקארדו, הם למעשה הכנף המערבית של אכסדרת חצר המסגד, ומדרגות שנחשפו מדרום לבסיסי העמודים הובילו אל הכניסה המערבית למסגד. בקייץ 2007 ביקרתי יחד עם קטיה ציטרין סילברמן וד"ר גדעון אבני באתר המסגד בטבריה, והצבעתי בפניהם על כל הראיות המצטברות שהביאו את משלחת יזהר הירשפלד לזהות את המכלול כמסגד.
המסגד בטבריה – תוכניתו ומקורות ההשראה שלו.
כבר בהרצאות המוקדמות בנושא הזה, הראתה ציטרין סילברמן את דמיון התוכנית של המסגד בטבריה, בהקטנה פרופורציונאלית, למסגד הגדול בדמשק שתולדותיו ידועות היטב. סיום בנייתו היה בשנת 715 לסה"נ, שנת שלטונו העשירית והאחרונה של בונה המסגד (לא לבד, כמו שאמר ברכט) הח'ליף אל וואליד הראשון. מסגד זה שימש ברבות הימים, בשינויים רבים כמודל לבניית מסגדים ברחבי הלבנט, באנטוליה, בצפון אפריקה ובספרד. אין ספק שהמסגד בטבריה הוא אחד הקדומים שבהם, אך מתי בדיוק נבנה? האם עוד בימי שליטי דמשק משושלת בית אומייה, או אולי רק אחרי רעש האדמה הנורא בשנת 749? זו שאלה חשובה להבנת תולדות העיר. ציטרין סילברמן קובעת את תאריך בנייתו של המסגד הגדול לחצי הראשון של המאה השמינית לסה"נ, היא גם מתארת לעצמה ולקוראיה מסגד קדום עוד יותר , אולי מהמאה השביעית, שנשען על בסיסי עמודים שקועים ברצפה שנתגלו בין בסיסי העמודים שעליהם נשען המסגד הגדול (איור 5) ולצרך כך היא "מיישרת" את אותם יסודות כדי ליצור שורות ישרות. עולה מכך שהמבנה הראשון נבנה עוד לפני הקמת המסגד הגדול בדמשק, זה שנבנה מן ה"ספוליה" של הקתדרלה על שם יוחנן המטביל ששם, והמסגד הגדול בטבריה, שתפס את מקומו של המבנה הקטן, הקודם, נבנה מייד אחרי בניית המסגד בדמשק או אפילו באותו הזמן, ומכל מקום הושלם לפני רעש האדמה הגדול, אולי בימי החליף הישאם, ולפני חילופי השלטון ועליית בית עבאס שנה לאחר מכן, ואם באמת נבנה המסגד לפני רעש האדמה מה עלה בגורלו של מכלול המסגד וחצרו ברעש? האם נהרס ושוקם מהריסותיו? הייתכן שטבריה ,כמו בית שאן ספגה נזק, הרס וחורבן, והמסגד, שהוא בניין שנשען על עמודים נשאר עומד על תילו? האם יש ראיות ארכיאולוגיות להרס ושיקום? סוסיתא, העיר המפוארת שמעבר לאגם, חרבה ונותרה בהריסותיה, גם בית שאן נשארה ברובה הרוסה אחרי רעש 749, מה קרה בטבריה? המקורות מספרים לנו על נזקים כבדים ברחבי העיר, על המסגד כמדומני לא נכתבה מילה. אולי משום שהוא פשוט עוד לא נבנה בעת ההיא. ועוד שאלה חשובה עולה כאן, את מי שרת "מסגד הסככה" הראשון? ולמי נועד בראשית המאה השמינית מסגד גדול מימדים זה שהוקם בטבריה על בסיסי דלתות של מערות קבורה? האם כל זה ייתכן? לכל מתבונן אובייקטיבי הבוחן את תוצאות החפירה של הארמון הביזנטי ואת שלבי הבנייה המאוחרים שנבנו עליו (2), בולטת העובדה שהארמון כולו, או כמעט כולו, יצא מכלל שימוש כשנבנה רחוב החנויות מן התקופה המוסלמית הקדומה, כי אחרת איך אפשר להסביר את העובדה המזדקרת לעין שאבני הסטילובט של סטיו העמודים שהקיף את החצר המרכזית של הארמון הביזנטי, נמצאו רובן ככולן משמשות בשימוש משני בסיפי החנויות שלאורך הרחוב? ואיך יתכן שבמרבית אגפו המערבי של הארמון (אצל מילר ודה וינסנט שם) נחתכו הרצפות כדי להניח תשתית מים וניקוז, ואחר כך כוסה כולו במילוי, כדי ליצור את משטח חצר המסגד? זאת ועוד, קיר 150 התומך ממזרח את המילויים של חצר המסגד, קשור קשר קונסטרוקטיבי לרחוב המרוצף הצמוד לו שלאורכו נבנו החנויות על גבי האגף המערבי של האכסדרה הרבועה של חצר הארמון (לעיל איור 6), מחוץ לגבולות הארמון מדרום לחנויות, מול הכניסה המזרחית למסגד, נבנה מכלול משוכלל של בתי שימוש עם מערכת להולכת מים זורמים (איור 7). כל מי שמכיר את העולם המוסלמי יודע שבתי שימוש ומים זורמים הם חלק בלתי נפרד מבניית מסגדים, והמקרה שבטבריה איננו יוצא מן הכלל. מי שרוצה להקדים את תאריך בניית המסגד, חזקה עליו שינסה להפריד את האלמנטים השונים הללו ויטען שלא כולם נבנו ביחד ובאותו הזמן. אך על ידי כך הוא (או היא) מנתק את החוט הסטרטיגרפי המקשר בין מרכיבי מפעל הבניה הללו: צנרת המים ותעלות ניקוז בנויות תחת הרצפות מחברות את המסגד אל הרחוב ומשם מזרחה דרך חורבות הארמון הביזנטי אל הכינרת. בנוסף לכל אלו יש גם להתבונן בממצא הקטן שהתגלה בחפירת האזור הזה. כבר דיויד סטייסי הראה (עמוד 92) שהקרמיקה הצהובה ירקרקה המכונה באף וור מהסוג הנפוץ בטבריה, נכנסה לשימוש רק בתקופה העבאסית. בדעה דומה מחזיקה גם ירדנה אלכסנדר (בהרצאה בכנס רשות העתיקות באוניברסיטת חיפה וגם בעל פה בשיחתי איתה). לאחרונה גילתה משלחת חפירות בטבריה, בראשות אורן גוטפלד, שחפרה בשטח 'פרויקט האגם' תבניות ללחיצת נרות חרס מן התקופה העבאסית (איור8), דפוסים אלו זהים לנרות שהתגלו טמונים שלמים בקיר של אחת החנויות התקופה המוסלמית הקדומה כמנחות בנייה (איור 9). ממצא חשוב נוסף שיכול לתארך את בנית המסגד הוא הממצא הנומיסמטי. מאחר שלמסגד יש סדרה של רצפות זו על גבי זו, חשוב עד מאוד לזהות בדיוק רב את הרצפה הראשונה. אם נמצאו מטבעות תחת רצפה זו נוכל על פיהן לדעת מתי לכל המוקדם נבנה המסגד. המטבעות המאוחרים ביותר שנמצאו בחפירה בשנת 2008 בלוקוס 108, בתוך רצפת חצר המסגד, הן מימי השושלת העבאסית, מטבע נוסף מלוקוס 102 שנחפר תחת המילויים של רצפת חצר המסגד,הוא מטבע שנטבע בדמשק בשנת 817 ומטבע זה נותן לנו תאריך שרק אחריו נבנה המסגד. למרבה הצער, למרות שמשלחת החפירות הנוכחית בטבריה הקדומה חופרת כבר 12 שנים, והם פרסמו כבר קצת חתכים של רצפות המסגד עדיין לא פורסם הממצא הנומיסמטי כולו. (את כל הקטלוגים המלאים של המטבעות שנאספו על ידי משלחת יזהר הירשפלד, על פי הקריאה של אריאל ברמן אפשר למצוא באתר המרשתת הנ"ל). ויש גם ראייה מן השתיקה: הנוסע הצליין וויליבאלד ביקר בטבריה בשנת 724 והוא מציין שיש בעיר כנסיות ובתי כנסת. על מסגד איננו כותב אף מילה. אמנם נכון שזכרונותיו הוכתבו לנזירה רק כשישים שנה אחרי ביקורו בטבריה, ויש מי שמתפללת, כמו שכתב יורם טהרלב בשירו 'בשביל אל הבריכות' שהוא רק שכח.
ולבסוף: אם המסגד הגדול נבנה כמו שאני חושב רק בימי השושלת העבאסית, היכן התפללו בימי השושלת האומיית מעט המוסלמים שישבו אז בתוך העיר? לדעתי באותו הזמן תפסו המוסלמים את הקימרון הדרומי של הארמון הביזנטי, הפונה לירושלים וגם למכה (איור 10 ), בנו בליבו קיר מאסיבי שחצה את האולם הזה על גבי רצפת הפסיפס ויצרו אולם שונה על חציו הימני של הקימרון יחד עם שני החדרים הסמוכים מימין, הם הרימו את מפלס הריצפה כדי לכסות את הפסיפס הפיגורטיבי (איור 11 ) וחסמו את האפסיס בקיר (קיר 130), בנוסף, הוחלפה רצפת הפסיפס של האכסדרה הביזנטית ברצפת לוחות אבן, שעליה, נבנה כיור טהרה מלוחות חרס שמימיו הזורמים נוקזו לתעלה תחת הריצוף, וכותרת פשוטה מבזלת הונחה לפניו הפוכה כדי לשמש מושב לרוחצים (איור 12). אולי בעיני חכמי הדת המוסלמים באותה תקופה של ראשית האיסלאם, אפסיס כאלו היו מוכרים כמוקד הפולחן הנוצרי, ולכן התנגדו להם. ראיה יפה לכך היא בנייתו של קיר 242 החוסם את האפסיס הקטן שבפינה הדרומית מזרחית של אכסדרת החצר הרבועה של הארמון הביזנטי, וגם האפסיס בפינה הצפונית מערבית של האכסדרה נחסם, וכמוהו גם האפסיס הגדול הצפוני (איור 13). (על בניית מיחראב במסגדים הראשונים ראו אצל ציטרין סילברמן בדברי הקונגרס הארכיאולוגי על המזרח התיכון הקדום שהיה במוזיאון הבריטי בלונדון, אנגלית.- עמוד4).קיר 50 האומיי עובה בקיר צמוד ממזרח לו כדי לתמוך את הקירוי, ומדרגות הוצמדו אליו כדי שאפשר יהיה לעלות לגג לקרא למאמינים לתפילה (איור 14), לתמונה פנורמית של כל המכלול הזה ראו: איור 15). באותו הזמן ,כמו שמראה חופן של עשרה מטבעות אומיים שנמצאו בלוקוס 717, מטבעות שנטבעו בבית שאן, (סלים 9620-9628, 9649) בוטל האגף המערבי של אכסדרת הארמון הביזנטי ובתוכה הורמו קיר 25 במזרח, בתוך חצר הארמון, וקיר 50 הראשון נבנה על יסוד אכסדרת הארמון שהפדסטלים שלה הוסרו, ובין הקירות האלו נבנתה שורת חדרים, חדרים אלו יצאו משימוש, ונקברו תחת שכבות מילוי, רק כשעובה קיר 50 המאוחר, כשנבנה רחוב החנויות בתקופה העבאסית, ואז חצץ הקיר הזה בין החנויות ומחסניהן. טבריה מן התקופה העבאסית הייתה, כמו שהראו משה הרטל, וליד אטרש ולאחרונה גם ערן מאיר ואורן גוטפלד, והראו גם חוקרים וחופרים אחרים, עיר גדולה ומשגשגת שהשתרעה ברבות הימים מדרום לחמת וצפונה עד גן העיר במרכז העיר המודרנית. שכונה של בתי מידות נבנתה על חורבות התיאטרון שקרס ברעש בשנת 749.(4) התפתחותה של טבריה העבאסית בוודאי הייתה יוזמה של השלטונות, ולעיר כזו, גדלה והולכת, באמת נחוץ מסגד גדול ורחב.
סוף דבר: אחרי שהשטח שבצלאל רבני ראה בו שוק מקורה נוקה מאשפה וסבך שיחים וקוצים על ידי משלחת יזהר הירשפלד בשנת 2004, הלכו והצטברו ראיות שהמכלול הוא מסגד. השרשראות ומנורות מסגד, הקירות המחופים שיש איכותי, חצר רחבה מוקפת סטיו עמודים, הכיוון למכה,דלתות של מערות קבורה מהתקופה הרומית ביזנטית מונחות כיסודות לעמודים, מסדי הטראנספט הגבוהה וגם מטבעות וקרמיקה מהתקופה המוסלמית הקדומה, כל אלו תמכו בזיהוי המכלול כמסגד. ההבנה הזו התפתחה בדיונים שנוהלו סביב שולחן האוכל, על הרבה כוסות קפה ויין, במיון החרסים ובשיחות בין חברי הצוות. הבנה זו עזרה לנו בהמשך להבין נכון את התמורות המינוריות שחלו בשטח בתקופה האומיית, ואת התמורות הגדולות שחלו במרכז העירוני אחרי רעש 749 (ולא מייד אחרי הרעש!) בתקופה העבאסית. בחינה אוביקטיבית של הראיות הארכיאולוגיות שנחשפו בחפירותינו מובילה להכרה הברורה שהמסגד הגדול נבנה בימי השושלת העבאסית המפוארת. על פי המטבעות התאריך שרק אחריו נבנה המכלול הוא סוף העשור השני של המאה התשיעית לסה"נ, כנראה אחרי שהחליף אל-מאמון חזר והתיישב בארמון בבגדאד בשנת 819 והפנה את תשומת לבו למתרחש במערב הממלכה. המסגד שרד כנראה ברעש אדמה חזק שהיה בשנת 1033, כי הנוסע הפרסי נאסר כוסרו שביקר במסגד הזה בשנת 1047מספר שהמסגד עדיין עמד על תילו. אך כשכבשו הצלבנים את האזור כבר שכבה תקרת המסגד על רצפתו, שאם לא כן, ברור שהם היו בוזזים את כל חפצי הברונזה שבמסגד, וביניהם כמובן את שרשראות מנורות המסגד. הצלבנים גם ריסקו את עמודי השיש שהקיפו את חצר המסגד ושרפו אותם לסיד כמו שמעידים הרבה שברי שיש וברכות לכיבוי סיד חי שנמצאו בחפירה בחצר, קרוב לפני השטח. יוצא שהמסגד חרב כמעט בברור ברעש אדמה בשנת 1068. מה מצאו צבאות הכובשים הסלג'וקים כשכבשו את הארץ בעשור השמיני של המאה ה11? מה היה יחסם לחורבות המסגד? לשאלות אלו אין כרגע תשובה חד משמעית. (ועל אותם ימים ראה ניתוח מקורי אצל שמעון גת, בקתדרה מס'101).
ועוד חוב קטן לבעיה גדולה שדנו בה הרבה בזמן החפירה: מהם אותם יסודות פזורים כמעט באקראי בין שני הסטילובטים, המרכזי והדרומי של המסגד הגדול שמשלחת הירשפלד קראה להם "פטריות". הרבה זמן התלבטנו בשאלה הזו, וגם התייעצנו עם כמה ארכיאולוגים בכירים שביקשנו אותם לבקר בשטח. עלו הצעות אחדות אך אינני בטוח שמצאנו את התשובה הנכונה. שיטת העמדת עמודי עץ ללא פדסטלים במסגדי התקופה מוכרת למדי, אך עמודים כאלו היו סותמים את חלל המסגד לגמרי. ה"פטריות האלו אינן מוגבלות רק לאגף המערבי של המסגד אלא מצויות תחת הרצפה המאוחרת בכל מקום שבו חופרים בין הסטילובטים. יתכן שבזמן כלשהו, אולי אחרי רעש אדמה, היה צורך דחוף לתמוך את גג הרעפים הכבד באופן זמני, ואחרי חיזוק המבנה הוסרו העמודים האלו.
תודות: ליזהר הירשפלד ז"ל שהזמין אותי להצטרף למשלחת חפירות טבריה ונתן בי את אמונו. למורי, מוטי אביעם. לשותפי לדרך, ערן מאיר. לחברי דני שיאון ולעמיתי אחיה כהן תבור שכל"א. כולם קראו את המאמר והעירו הערות מועילות ומחכימות. ותודה מיוחדת לחברי חגי מנדל שהכול קורה בזכותו, יגהל"א. מאיליו מובן שכל הטעויות במאמר הזה הן על אחריותי בלבד. תודה גדולה לרעייתי יעל, ששעות על שעות ראתה רק את גבי, וקיבלה את זה ברוח טובה.
מתת, 3.12.2021
- על השרשרת ראו לסטר והירשפלד 2006 Brass Chains from a Public Building in the Area of the Bathhouse at Tiberias (כדאי להעיר שהשרשראות שנמצאו בחפירות הן מברונזה ולא מפליז).
- ראה שולמית מילר על בית אמידים בטבריה, כמה מאמרים בביבליוגרפיה המצורפת בגיליון חדשות ארכיאולוגיות 130, לחץ כאן לקישור לדוח
- על הבאף וור האומיי מבית שאן, השונה באופיו מזה העבאסי בטבריה ראה בקישור כאן.
- על הבניה העבאסית על חורבות התיאטרון בטבריה ראו: וליד אטרש.
- An Early Islamic Residential Quarter at Tabariyya מאת Walid Atrash and J. Andrew Overman, פרסום עתידי ב-Levant: Studies in Honor of Gaby Mazo.
- מאמר של קטיה ציטרין סילברמן, The Umayyad Mosque of Tiberias.
מאוד מענין. כל הכבוד אח שלי!